פסק-דין בתיק עפ"ג 27787-04-12

1.         המשיב הורשע בבית-משפט קמא על סמך הודייתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, עבירה על סעיפים 380 + 382(ג) לחוק העונשין. הודאתו של המשיב ניתנה בעקבות הסדר אליו הגיעו הצדדים, אשר מכוחו תוקן כתב האישום, הן בעובדותיו והן בהוראות החיקוק. הצדדים הסכימו, כי המשיב ישלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן ללא כל הסכמה לענין העונש.

תסקיר שירות המבחן אכן ניתן (יותר מתסקיר אחד) ובסופו של יום הטיל בית-משפט קמא על המשיב את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופות משתנות ביחס לעבירות שונות שפורטו בגזר הדין; קנס בסך 1,000 ש"ח וכן פיצוי למתלוננת, אף הוא בסך 1,000 ש"ח.

2.         על גזר הדין מערערת המדינה בפנינו.

לטענתה מדינה, שגה בית-משפט קמא כאשר הסתפק במקרה זה במאסר שלא ירוצה מאחורי סורג ובריח. את הדגש שמה המדינה על העובדות בהן הודה המשיב בכתב האישום המתוקן. המשיב התגורר עם המתלוננת בתיק זה במשך כ- 5 חודשים. בתאריך 27.3.11 העיף פריטי רכוש כבדים: טוסטר ו- DVD  ורמקול המחובר אליו, אל הרצפה. ושמא לא הבינה המתלוננת את המסר, הלם באמצעות ידו באגרופים בכיוון בטנה באיזור הצלעות מספר פעמים. למתלוננת נגרם שבר בצלע מס' 7. בנוסף לכך, התקשר המשיב אל המתלוננת מספר רב של פעמים, כ- 20 בסך הכל, ולא נענה.

המדינה מפנה גם לתצהיר הקורבן של המתלוננת, שהוגש לבית-משפט קמא. המתלוננת סיפרה על תקופה של פחד, אימה והתעללות מצידו של המשיב. בלשונה: "הוא הטיל עלי טירור ופחד". המתלוננת מפרטת בתצהיר דפוסי התנהגות שונים של המשיב. לדבריה, הוא נכנס להתפרצויות זעם, שבהם שבר וריסק את הרכוש (טענה העולה בקנה אחד עם העובדות בהן הודה המשיב בתיק הנוכחי), וכן מפרטת נסיבות נוספות, כולן קשות ומאיימות.

לאלה מצרפת המדינה את העובדה, שהמשיב כבר הורשע בעבר באלימות כלפי בת-זוג (אין הכוונה לאותה בת-זוג). בפעם הקודמת נמנע בית המשפט מהרשעתו  "וביכר ... את האינטרס השיקומי". מאוחר יותר, כ- 11 חודשים לאחר מכן, משלא שיתף המשיב פעולה עם שירות המבחן וסירב לבצע של"צ, הרשיע אותו בית המשפט אז בכל העבירות שיוחסו לו וגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי. לרוע המזל, כך לטענת המדינה, גם התפתחות זו לא היוותה הרתעה מספקת והמשיב, כאמור, נהג כפי שנהג כלפי בת הזוג הנוכחית. מדיניות ההחמרה כלפי עבירות אלמ"ב, כמו גם נסיבותיו הספציפיות של המשיב שבפנינו, לרבות תוצאות מעשה התקיפה כלפי המתלוננת, מחייבים הטלת עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח.

3.         הסניגור תומך בשיקוליו של בית-משפט קמא. הסניגור הדגיש את העובדה שמדובר במאסר ראשון. למשיב יש הרשעה אחת בלבד, מלפני 10 שנים, שעל-כן לא ניתן לומר כי נפלה טעות מהותית המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. חייו של המשיב השתנו, הוא התחתן לפני כחודשיים, עבר תהליך ארוך, עבר טיפול בשירות המבחן, פתח עסק חדש ועל-כן, אין מקום להתערב בשיקול הדעת של בית-משפט קמא.

דיון והכרעה 

4.         לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, נראה לנו כי אין מנוס מקבלת הערעור.

5.         נתחיל מאופייה של העבירה שמדובר בה: האירוע שבעובדותיו המשיב הודה מבטא תהליך אלים, שיש בו משום הסלמה. האירוע התחיל מהשלכת כלים כבדים, שהשלכתם, בפני עצמה, צופנת סיכון רב לכל מי שנמצא בסביבה ויש בה משום גרימת נזק. אנו ערים לכך שהעבירה של היזק לרכוש במזיד, נמחקה מהוראות כתב האישום, עדיין העובדות הן עובדות ואלה העובדות בהן הודה המשיב. הדגש מוסב כמובן על תקיפתה הפיזית של המתלוננת. תקיפה שהסתיימה בשבר בצלע אינה ענין של מה בכך. מדובר ברף אלימות גבוה ובתוצאות קשות במיוחד. לכך מצטרף גם המשך התנהגותו של המשיב. המשיב לא חדל להתקשר לטלפון הנייד שברשותה של המתלוננת, ובכתב האישום מדובר על 20 פעם. התנהלות זו של המשיב, אף שלא יוחסה לו עבירה ביחס לכך, היא בבחינת נסיבה לחומרא, ומעידה על אובססיביות.

6.         משקל רב אנו מייחסים לעובדה, שהמשיב כבר הורשע בעבר בהתנהגות דומה כלפי בת-זוג אחרת. לצערנו, המציאות מוכיחה כי החזרה במקרה זה, מבטאת דפוס התנהגות, ולא ניתן להקל ראש בכך. ואף זאת לצערנו, המציאות מוכיחה גם כי אירוע מסוג האירוע שבפנינו, מסתיים לעיתים קרובות בתוצאה טרגית של ממש. שיחק לה מזלה של המתלוננת במקרה זה, חרף התוצאה הקשה, בכך שהתוצאה התבטאה "רק" בשבירת צלע.

לכך אנו מוסיפים גם את תצהירה של נפגעת העבירה. מדובר בתצהיר קשה, שמשקף מסכת של התנהגות אלימה, פיזית ומילולית.

7.         איננו רואים עין בעין עם בית-משפט קמא, גם באשר לתמונה המשתקפת מן התסקיר. כל שאומר שירות המבחן הינו, כי קיימת חשיבות לאפשר לו להמשיך בתהליך הטיפולי וכן כי המשיב מגלה מוטיבציה. אין נתונים של ממש באשר להצלחת הטיפול, משך הטיפול. שירות המבחן סבור כי הטיפול מהווה הפחתה בסיכון, אולם לא מעבר לכך.

8.         סוף דבר - אנו מקבלים את ערעור המדינה ואנו מטילים על המשיב 8 חודשי מאסר בפועל ואף זאת בהתחשב בכך שמדובר בערכאת ערעור שאיננה נוהגת למצות את הדין עם משיבים. הפיצוי למתלוננת יועמד על סך 5,000 ש"ח. יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם. הפיצוי ישולם עד 15.11.12.

 <#3#>

ניתן והודע היום ט"ו חשון תשע"ג , 31/10/2012 במעמד הצדדים.